<h1>ראבי"ה סימן תפ"ה</h1>
<h2>דף מב.</h2>
מי תשמישו של נחתום ישפכו במקום מודרן אם רבים, ואם מועטים הם ישפכו במקום האשבורן. וכן צריך להזהר כשרוחצים את הכלים מן הלישה. אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו. ונהגו הראשונים לשאבם אחר שקיעת החמה. ולעיל פרשתי לה. ואין ללוש בחמה ולא בחמי חמין. ויומא דעיבא כוליה שמשא, כדאיתא [בפרק שלישי] דיומא [כ"ח ע"ב]. ואם עברה ולשה אסור. ורש"י פירש הטעם דמים שלנו לפי שהחמה הולכת בימי ניסן, שהיא עדיין מימות הגשמים, בשפולי הרקיע והמעיינות רותחין. ולפי טעמו השואבן בבוקר ומשהן עד ערב מותר, ואיכא למימר דכן עשו בפפוניא כשטעו בדרשה דרב מתנה. אי נמי במי נהרות, כמו שנפרש לפנים. ומורי ממיץ היה מפרש לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הרקיע, כחכמי אומות העולם [בפרק מי שהיה טמא צ"ד ע"ב], ואמר רבי נראין דבריהם וכו'. הילכך אין להם תקנה אלא אם כן שלא יהו בלילה במחובר. ולפי זה הטעם הנשאבים בתחלת הלילה מותרים מיד, ואסור לשאוב אותם לאחר התחלת הלילה. ולפי זה מנהג כשר של הראשונים שהיו ממלאין מן הנהרות בליל שלשה עשר, שהמעיינות וכן הבורות רותחין, אבל הנהרות לא. דתניא [בפרק מי שהיה טמא] [שם] בארבעה שבילין חמה מהלכת ניסן אייר סיון מהלכת בהרים כדי לפשר השלגים תמוז אב ואלול מהלכת בישוב כדי לבשל הפירות תשרי חשון וכסליו מהלכת בימים כדי לייבש את הנהרות טבת שבט אדר מהלכת במדבר שלא לייבש את הזרעים, אלמא שבניסן אינה מהלכת בימים, ותו דלא נקיט אלא מעיינות רותחין. ואף על פי שיש לומר דבלילה מהלכת בימים אף בניסן, שניסן בימות הגשמים הוא שמהלכת בשיפולו של רקיע אפילו ביום עד תקופת תמוז שאז מהלכת בגובה של רקיע, ומיהו אין לה אז כח לייבש את הנהרות. ומצאתי און לי בדברי רש"י בתשובותיו שכתב שאין לשין אלא במים שלנו שחשו חכמים לעיירות שאין להם מי נהרות אלא מי בורות ובארות הנובעים והם רותחין משמע מדבריו שבנהרות ליכא למיחש. ומיהו אין לפרוץ גדרים של ראשונים.
